אחד מסוגי הצמחים הפופולאריים ביותר בישראל ובכלל, הם הקקטוסים. אנחנו יכולים למצוא אותם בלא מעט בתי מגורים, בתי עסק וכן בגינות ציבוריות ובמקומות אחרים. בין אם מדובר בקקטוסים אשר מוצבים לצורך עיצוב המקום ובין אם מסיבות אחרות.
קקטטוסים ויחד איתם גם סוקולנטים, מגיעים ממשפחה של צמחים אשר התפתחה בעיקר בסביבה מדברית, מוצאם של צמחים אלה אומנם ביבשת אמריקה, בין היתר במרכז אמריקה, וכן בצפונה. כך למשל אנחנו יכולים למצוא סוגים שונים של צמחים וזנים ממשפחה זו במדינות כמו מקסיקו, קנדה וכן בדרום ארצות הברית. צריך לציין, שלא פעם נעשה שימוש בצמח זה גם כמוטיב תרבותי בסרטים שונים, בעיקר סרטים שעוסקים בדרום ארצות הברית, למשל ניו מקסיקו או טקסס.
בסך הכל, אנחנו מכירים היום למעלה מ-2000 מינים של קקטוסים שונים, אשר מעוצבים בצורות שונות ובעלי מאפיינים ייחודים משלהם.
עם השנים, החלו לגדל קקטוסים גם במקומות אחרים, ובאופן טבעי החלו לגדל אותם גם בישראל, בעיקר באזור הדרום, שכן מדובר על סביבה דומה לה הוא התפתח, סביבה מדברית וצחיחה. כיום אפשר למצוא קקטוסים במקומות שונים בארץ, אלה גדלים בתנאים שמתאימים להם, כמובן.
הקשר של הקקטוס לישראל נוצר גם דרך צברים, השם העברי של הקקטוס, שנחשב הן לצמח פופולארי והן למאפיין תרבותי מוכר בתרבות המקומית עוד מהימים הראשונים של המדינה.
בכל הקשור לקקטוסים הרי שרבים טועים בכך שהם חושבים שכל הקקטוסים זהים אחד לשני – זאת בשל המראה הדומה שלהם אחד לשני. האמת היא שהקקטוסים הם צמחים עוקצניים ועסיסיים בעלי צורות ייחודיות, ויש המון סוגים של קקטוסים ברחבי העולם.
כך, עולם הקקטוסים מגוון להפליא, עם למעלה מ-2,000 סוגי קקטוסים ידועים. הם מגיעים בצורות, גדלים וצבעים שונים, כל אחד עם מאפיינים ייחודיים משלו. חלק מהקקטוסים גבוהים ובעלי צורת עמודים, בעוד שאחרים עגולים וכדוריים. לחלקם יש זרועות ארוכות וקוצניות, בעוד שלאחרים יש גבעולים קצרים וקשוחים.
אחת הדרכים להבין את המגוון של הקקטוסים היא התבוננות בבתי הגידול הטבעיים שלהם. ניתן למצוא קקטוסים במגוון רחב של סביבות גידול החל ממדבריות צחיחים ועד ליערות גשם טרופיים. כל מין הסתגל לשרוד בבית הגידול הספציפי שלו, וכתוצאה מכך נוצרו תכונות פיזיות ייחודיות. לדוגמה, לקקטוסים שגדלים באזורים מדבריים יש לעתים קרובות עור עבה ושעוותי כדי למנוע איבוד מים, בעוד שלקקטוסים באזורים טרופיים עשויים להיות גבעולים דקים יותר כדי למקסם את ספיגת המים.
גורם נוסף התורם למגוון של הקקטוסים הוא הפרחים שלהם. בניגוד לדעה הרווחת, לא לכל הקקטוסים יש את הפרחים האיקוניים האדומים או הצהובים. למעשה, פרחי הקקטוסים יכולים להגיע במגוון צבעים, כולל ורוד, סגול, כתום ולבן. חלק מהקקטוסים מייצרים פרחים גדולים וראוותניים הפורחים רק לתקופה קצרה, בעוד שלאחרים יש פרחים קטנים יותר ולא בולטים שפורחים לכמה שבועות.
יתר על כן, קקטוסים מציגים מגוון רחב של דפוסי גדילה. מינים מסוימים גדלים זקופים לגובה ומגיעים לגבהים של עד 18 מטר, בעוד שאחרים נשארים נמוכים לקרקע ומתפשטים החוצה. כמה קקטוסים אפילו גדלים באשכולות, ויוצרים סידורים צפופים ומורכבים. דפוסי גדילה אלו לא רק תורמים למגוון החזותי של הקקטוסים, אלא גם ממלאים תפקיד באסטרטגיות ההישרדות שלהם.
קקטוס הסגווארו (Carnegiea gigantea) הוא סמל אמיתי של מדבר. הקקטוס המלכותי הזה יכול להגיע לגבהים מרשימים של עד 12 מטר, מה שהופך אותו לזן הקקטוס הגבוה בעולם. צורתו הגבוהה והעמודית עם מספר זרועות המסתעפות בחלק העליון ניתנת לזיהוי מיידי, ולעתים קרובות מתוארת בסרטי מערבונים וביצירות אמנות. הוא מייצר פרחים לבנים יפהפיים הפורחים בלילה, ומושכים מאביקים כמו עטלפים ועשים.
כיליד מדבר סונורה בדרום מערב ארצות הברית וצפון מערב מקסיקו, קקטוס הסגווארו הסתגל לשרוד בסביבה המדברית הקשה. יש לו גבעולים עבים וקפלים המאפשרים לו להתרחב ולאגור מים בתקופות גשומות, וזה מאפשר לו לשרוד תקופות ארוכות של בצורת.כך, קקטוס סגווארו רווי לחות יכול להגיע למשקל של עד שמונה טון!
קקטוס סגווארו ידוע גם בקצב הצמיחה האיטי שלו.יכול לקחת עד 10 שנים לשתיל סגווארו להצמיח רק סנטימטר אחד לגובה. ייתכן שיחלפו כמה עשורים עד שהקקטוס יפתח את הזרועות המסועפות האופייניות לו, כאשר חלק מהדגימות מצמיחות רק זרוע אחת לאורך כל חייהם.
אחד ההיבטים המרתקים ביותר של קקטוס זה הוא יכולתו לספק מחסה ומזון ליצורים מדבריים שונים. ציפורים כמו נקר גילה והבהוב מוזהב חופרים חורים בקקטוס כדי לבנות את הקנים שלהם, בעוד שבעלי חיים אחרים, כמו עטלפים וינשופים, מנצלים את אתרי הקינון הללו.
קקטוס האגס הקוצני, הידוע מדעית בשם Opuntia, הוא צמח רב תכליתי ומרתק. קקטוס זה הוא יליד אמריקה וניתן למצוא אותו באזורים שונים, מהמדבריות של דרום מערב ארצות הברית ועד היערות הטרופיים של מרכז ודרום אמריקה.
מאפיין ייחודי של קקטוס האגס הקוצני הוא הרפידות השטוחות בצורת אליפסה, המכוסות בקוצים או בגלוצ'ידים. קוצים אלו משמשים כמנגנון הגנה מפני טורפים, אך הם יכולים בקלות להתנתק ולגרום לגירוי אם נוגעים בהם. למרות הקוצניות שלו, קקטוס האגס הקוצני שימש במשך מאות שנים בשל סגולותיו הרפואיות והקולינריות.
ברפואה המסורתית, חלקים שונים של קקטוס האגס הקוצני שימשו לטיפול במגוון מחלות. הרפידות שלו, הידועות גם בשם Nopales, עשירות בסיבים, ויטמינים ומינרלים, מה שהופך אותן לתוספת מזינה לארוחות. הם נצרכים לעתים קרובות בסלטים, מוקפצים, או אפילו בגריל.
מעבר לשימושים האכילים שלו, קקטוס האגס הקוצני ידוע גם בפרחיו התוססים והצבעוניים. פרחים אלו, בגוונים של צהוב, כתום, ורוד ואדום, פורחים באביב ובקיץ, מושכים אליהם דבורים ומאביקים אחרים. בתרבויות מסוימות, הפרחים משמשים להכנת תה או ריבות, ומוסיפים טעם ייחודי ליצירות קולינריות.
בנוסף, קקטוס האגס הקוצני שימש בייצור צבע וכפיגמנט טבעי. הצבע האדום העמוק שמקורו בחרק הקוכינאלי הניזון מהקקטוס, שימש באופן היסטורי כצבע לבדים, צבעים ואפילו צבעי מאכל.
קקטוס כובע הבישוף, הידוע גם בשם Astrophytum myriostigma, הוא הכוכב של עולם הקקטוסים. צורתו הייחודית והמראה המרשים הופכים אותו לבולט לעומת קקטוסים אחרים. קקטוס זה יליד מקסיקו וניתן למצוא אותו גם בחלקים מטקסס וניו מקסיקו בארצות הברית.
אחד המאפיינים המובהקים ביותר של קקטוס כובע הבישוף הוא הדוגמה שלו בצורת כוכב על הגבעול, מה שמקנה לו את שמו. דפוס זה מורכב מרכסים מוגבהים הדומים לנקודות של כתר. הגבעול עצמו הוא בדרך כלל כדורי וקוטר יכול להגיע עד 10 סנטימטרים. לקקטוס כף הבישוף יש גם צבע זהוב או צהבהב יפהפה, מה שמוסיף לקסם שלו.
בניגוד לקקטוסים רבים, קקטוס כובע הבישוף גדל לאט, ויכול לקחת לו שנים רבות עד שהוא מגיע לגודלו המלא. אולם שווה לחכות שיגדל, כאשר קקטוס זה מבוקש לרוב על ידי אספנים ויכול להוות תוספת מוערכת לכל אוסף קקטוסים.בנוסף למשיכה האסתטית שלו, הוא ידוע גם בחוסן שלו. הוא יכול לסבול מגוון רחב של טמפרטורות ומסוגל לשרוד באקלים חם וקר. יכולת הסתגלות זו הופכת אותו לבחירה פופולרית עבור גידול פנימי וחיצוני כאחד.
כשזה מגיע לטיפול, לכובע הבישוף מתאימה אדמה מנוקזת היטב והרבה אור שמש. חשוב להימנע מהשקיית יתר, שכן הדבר עלול להוביל לריקבון שורשים. זן זה דורש לרוב תחזוקה נמוכה, ואינו דורש הפריה תכופה.
קקטוס הזקן, הידוע מדעית בשם Cephalocereus senilis, מקבל את שמו המוזר מהמראה הייחודי שלו. קקטוס זה יליד מקסיקו ונמצא בדרך כלל באזור באחה קליפורניה.
הסיבה מאחורי שמו מתבהרת כאשר מסתכלים מקרוב עליו. גבעול הקקטוס הזקן מכוסה בקוצים ארוכים ולבנים דמויי שיער הדומים לזקן הגולש של אדם זקן. קוצים אלו מעניקים לקקטוס מראה מובחן ובולט המייחד אותו מקקטוסים אחרים.
הקקטוס הזקן יכול לגדול להיות גבוה למדי, ולעתים קרובות להגיע לגבהים של עד 5 מטר. הגבעול עצמו הוא עמודי ויכול להגיע לקוטר של כמה סנטימטרים. הקוצים הלבנים לא רק נותנים לקקטוס את שמו אלא גם משרתים מטרה מעשית. הם עוזרים להגן על הקקטוס מפני אור שמש מוגזם, מספקים בידוד, ומונעים איבוד מים.
למרות המראה הייחודי שלו, קל יחסית לטפל בקקטוס הזקן. אדמה שמתנקזת היטב היא המועדפת כמו גם חשיפה לאור שמש מלא. יחד עם זאת, חשוב להגן עליו מפני טמפרטורות קיצוניות, מכיוון שהוא אינו עמיד לקור כמו מיני קקטוסים אחרים.
בכל הנוגע להשקיה, הקקטוס הזקן עמיד לבצורת ויש להשקותו במשורה. השקיית יתר עלולה להוביל לריקבון שורשים ולפגוע בו. כמו כן, חשוב להימנע מאפסקת מים לעבר הקוצים הלבנים, שכן הדבר עלול לגרום להם להשחמה, והם יאבדו את המראה האופייני להם.
כן, ניתן לאכול סוגים מסוימים של קקטוסים! למעשה, קקטוסים רבים נצרכים על ידי בני אדם במשך מאות שנים, במיוחד באזורים צחיחים שבהם הם מצויים בשפע. אחד הקקטוסים האכילים הידועים ביותר הוא קקטוס האגס הקוצני, הידוע גם בשם Opuntia.
קקטוס האגס הקוצני הוא יליד אמריקה וזוכה להערכה הן בזכות הפירות והרפידות שלו. הפרי, המכונה טונה, הוא מתוק ועסיסי, בדומה לאבטיח או לאגס. ניתן לאכול אותם גולמיים, או להשתמש בהם למנות קולינריות שונות כמו ריבות, ג'לי ואפילו משקאות אלכוהוליים.
גם הרפידות של קקטוס האגס הקוצני, הנקראות nopales, ניתנות לאכילה. יש להן טעם מעט חריף ומרקם פריך. הן לרוב מבושלות ונפוצות במנות מקסיקניות מסורתיות כגון טאקו, סלטים ותבשילים. ניתן להקפיץ, לצלות או להרתיח אותן, כדי להסיר את הקוצים ואז לחתוך לקוביות לקראת בישול.
סוג נוסף של קקטוס אכיל הוא פרי הדרקון, הידוע גם בשם Pitaya. קקטוס זה מייצר פירות תוססים, ורודים או צהובים עם טעם טרופי ייחודי. ניתן ליהנות מפרי הדרקון בפני עצמו או להשתמש בו בשייקים, סלטים וקינוחים.
Nopalito הוא עוד קקטוס אכיל שנמצא בדרך כלל במטבח המקסיקני. זהו מגוון קטן יותר של קקטוסים עם רפידות עדינות שלעיתים קרובות מתבשלות עם בצל, עגבניות ותבלינים. נופאליטוס יכול לשמש בטאקו, חביתות או כתוספת.
כאשר צורכים קקטוסים אכילים, חשוב לטפל בהם בזהירות בשל עמוד השדרה שלהם. יש להקפיד על שיטות ניקוי והכנה נכונות כדי להסיר את הקוצים. כמו כן, מומלץ להתייעץ עם מומחים מקומיים כדי לזהות את הקקטוסים האכילים.
יש כמה סוגי קקטוסים ביתיים, כאשר הטיפול בקקטוס הינו קל יחסית. צמחים אלו ידועים בגמישותם וביכולתם לשגשג בתנאים קשים. עם זאת, ישנם מספר גורמים מרכזיים שיש לקחת בחשבון כדי להבטיח שהקקטוס יישאר בריא.
אור: קקטוסים אוהבים אור שמש בהיר ועקיף. הניחו את הקקטוס באזור מואר היטב ליד חלון, שבו הוא יכול לקבל הרבה אור שמש לאורך כל היום. יחד עם זאת, היזהרו מאור שמש ישיר, במיוחד בשעות החמות ביותר של היום, מכיוון שהוא יכול לחרוך את הקקטוס. אם אתם מבחינים בכך שהקקטוס הופך חיוור או צהוב, זה עשוי להיות אינדיקציה לכך שהקקטוס זקוק ליותר אור שמש.
השקיה: אחת הטעויות הנפוצות ביותר בטיפול בקקטוס היא השקיית יתר. הקקטוסים מותאמים לשרוד בסביבות צחיחות ויש להם דרישות מים נמוכות. יש להמתין עד לייבוש מלא של האדמה, בין השקיה אחת לאחרת. במהלך חודשי החורף, יש להפחית את תדירות ההשקיה כאשר הקקטוסים נכנסים לתקופת תרדמה.
אדמה ועציצים: קקטוסים מעדיפים אדמה אשר מתנקזת היטב כדי למנוע ריקבון שורשים. תערובת של אדמת עציצים רגילה וחול גס או פרלייט עובדת היטב. במידה ואתם מניחים את הקקטוס בתוך עציץ או מיכל גידול, חשוב לוודא שיש חורי ניקוז בתחתית. בנוסף, חשוב לזכור שקקטוסים לא אוהבים להיות במיכלים גדולים מדי.
טמפרטורה ולחות: רוב הקקטוסים משגשגים בטמפרטורות חמות, בין 21-32 מעלות צלזיוס. יחד עם זאת, הם יכולים לסבול טמפרטורות מעט קרירות יותר במהלך חודשי החורף. הימנעו מחשיפת הקקטוס לתנודות טמפרטורה קיצוניות, מכיוון שזה עלול לגרום ללחץ או נזק. באשר ללחות, הקקטוסים מעדיפים רמות לחות נמוכות, לכן הימנעו מהצבתם באזורים עם לחות גבוהה, כמו חדרי אמבטיה או מטבחים.
שתפו את האתר:
דוא״ל: info@cacti.co.il
כתובת: דרך גבעת הכורכר, נס ציונה
